לאשתי יש סרטן – ואני יוצא לרכב על אופניים

Posted on October 16th, 2012

עלינו לישראל לפני שבע שנים כדי “לחיות את החלום” של חיים טובים יותר עבורנו ועבור ילדנו. ובמשך שש שנים, בהן עבדנו בעבודות מספקות וחיינו בתוך קהילה נהדרת – אכן חיינו בתוך חלום.

ואז החלום החשיך.

הכל החל כאשר הרופא אמר: “זה בוודאות סרטן”.

אשתי סטלה אובחנה כחולת סרטן בשלב מתקדם בשנה שעברה. במשך 15 חודשים נאלצנו להתמודד עם טיפולים כימותרפיים, ניתוחים וקשיים גדולים יותר מאשר שיכולתי אי-פעם לדמיין. אך למרות כל זאת, סטלה מעולם לא הפסיקה לחייך.


מאז ילדותה באית’קה-ניו-יורק, דרך ימינו באוניברסיטת “קולגייט” והקהילה האמיתית הראשונה שלנו בפוטומק-מרילנד ועד לביתנו הנוכחי בארץ בנווה דניאל – סטלה נגעה בחייהם של אלפי אנשים.

אם תחפשו את הערך “טוב-לב” במילון, תמצאו תמונה של סטלה. אם תחפשו “צניעות”, שוב תמצאו אותה שם. ואם תחפשו “חמלה” – עוד פעם זו סטלה. תשאלו כל מי שמכיר אותה – הם יגידו לכם שהיא פשוט מדהימה. אפשר לומר שאני זכיתי בלוטו כאשר זכיתי שתהיה רעייתי.

כעת כל כך הרבה מהאנשים האלה מנסים נואשות לסייע לסטלה כאשר היא נאבקת במה שנראה כמאבק בלתי-פוסק נגד מחלה קטלנית. אנשים דורשים “לעשות משהו” כדי לנסות ולעזור. ומכל האנשים האלה אני בראש הרשימה של אלה שפשוט חייבים לעשות משהו כדי לנסות ולעזור לה.

סטלה לא אוהבת לעשות בעיות. היא לעולם לא מדברת סרה על איש. היחידה שיש לה איתה ויכוח היא הנווטת מהג’י.פי.אס. (כן, מה לעשות, אצלנו ברכב מעדיפים את הגרסה הנשית של התוכנה, כי היא הנווטת המוצלחת יותר.) ברגעי עימות פוטנציאליים היא תמיד מוכנה להיות זו שנסוגה על מנת לשמור על ערכי השלום והרעות. היא מקבלת את פני כל מי שהיא נפגשת איתו עם חיוך מדהים.

אבל אני אינני כזה. אפילו לא קרוב לזה.

אני מתרגז. ומתרתח. אם מישהו פוגע בי, למרות מאמציו הרבים של הרב שלי – אני רוצה לפגוע בהם בחזרה. ושום דבר לא מרתיח אותי יותר מהסרטן שתוקף את אשתי.

אז מה אני יכול לעשות? אם יכולתי למצוא תרופה לסרטן, הייתי עושה זאת. אבל אין לי מספיק זמן ללכת ללימודי רפואה ולבלות עשרות שנים במעבדה כדי ליצור תרופה חדשה.

The route is in blue

אני רוכב על אופניים, זה מה שאני עושה.

לכן החלטתי לרכב על אופניים, כדי לגייס כסף למען הטיפולים של סטלה וכל חולי הסרטן האחרים בבית חולים “שערי צדק”. בחרתי את המסלול המיוחד ביותר בתקווה שאוכל לגייס סכום מכובד כדי לסייע לחולים אלה.

 בסביבות חצות ב-9 לנובמבר אעלה על האופניים שלי בחרמון ואסע הביתה. אורך המסלול 260 ק”מ והוא עובר מהנקודה הגבוהה ביותר בארץ, דרך הנקודה הנמוכה ביותר לעולם ועד הנקודה השניה בגובהה בארץ. אם אתם מעוניינים לעשות משהו כדי לעזור לסטלה, אנא תשקלו לחיצה על הקישורית הזוכדי לתת תרומה. בחלונית ה”הערות” אנא ציינו “סטלה וירדן פרנקל”.

 

מעבר לעניין הפרקטי של העברת משאבים נוספים לבית החולים, עומד גם רעיון פילוסופי. כיהודים אנו מאמינים שניתן לתת צדקה על מנת לנסות להפוך גזרה רעה. אינני מומחה, אך אני בספק רב שרעיון זה הינו ייחודי ליהדות.

אם כל אחד ייתן אפילו סכום קטן, אלפי אנשים שייתנו צדקה בשמה של סטלה חייב להזיז כאן משהו, נכון?

אני אקבל ברצון כל תרומה, ללא קשר לגודלה, מכיוון שאני יודע שכל תרומה ותרומה, כל סנט וכל שקל – זה ואנו זקוקים לכל העזרה שאנחנו יכולים לגייס כרגע.

אז אנא תרמו והתפללו עבור סטלה – צוריה כוכבת בת שרה.

אני צריך להזיז את השמים והארץ באמצעות תפילות וצדקה מכל העולם.

אני לא אתן לסרטן לנצח.

ואם אני יכול לעשות את זה, אז רכיבה של 260 ק”מ זה קלי-קלות.

תודה.

ירדן פרנקל, נווה דניאל.

|

Share this article: Tell a Friend

Comments

  1. ראובן says:

    זכיתי גם לקבל השבוע חיוך של בוקר טוב כשעברתי בריצה מוקדם בבוקר בנווה דניאל
    מחזיקים אצבעות

  2. chanoch Redlich says:

    הי ירדן. שמי חנוך רדליך, ואני רוצה להצטרף אליך לרכיבה שלך…
    חפש את שמי בגוגל, ותקרא מעט אודותי, אך רק אומר שלכרוב על אופניים זה העבודה שלי.
    אני כותב במגזין מאונטיין בייק אקשן, וארצה לכתוב כתבה על הרכיבה, עליך ועל אשתך.
    גם אבי חלה בסרטן המעי הגס, בנוסף לסרטן העור, אך בעזרת רכיבה על אופניים החלים משניהם והוא בריא כיום. אשמח להירתם ולרכוב איתך את המסלול כולו.
    אשמח אם תוכל לחזור אלי- 0542070986
    חנוך

  3. אתה מדבר אנגלית?

  4. shai says:

    שנשמע ב”ה בשורות טובות בהצלחה ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל
    אודה לך אם תוכל לרשום לי את מספר החשבון בנק